על האומן והיצירה PDF הדפסה


סיפור חיים   פרק א'

ילדות ונעורים שלבים ראשונים על סולם החלומות

(מומלץ מאוד לספר לילדים... ברכות ובהתאמה ... )


ז'ואן מירו פרה  נולד ב 20 לאפריל 1892 בשעה 21:00 בערב במיטה, בחדר צדדי בפאלמה דה מיורקה- ספרד.

ברגע שמירו נולד , כפי שהוא מתאר זאת בעיניים עצובות ושפתיים קפוצות, נשמעה באוזנו קריאת אכזבה מלווה בשעט נפש "רציתי ילדה ".

האכזבה לוותה בהזנחה שנמשכה והשפיעה על כל חייו.


אביו היה שען ולא אמן\ תכשיטן כפי שמצוין בביוגרפיות קודמות שנכתבו על מירו.

מירו עצמו ציין זאת באוזני לואיס פרמנייר שכתב את הביוגרפיה המעודכנת  ביותר על מירו כפי ששמע מפיו ויצאה לאור בשנת 2003.

מירו ציין זאת בפניו כדי להפריח אמירות קודמות לפיהן נולד לאב אמן ובכך לשפוך אור על ילדותו ונעוריו שהיו ללא ספק קשים מנשוא.

בלתי אפשרי היה לחשוב שהתפתחותו של מירו כאמן לא  הייתה קשה אילו אביו באמת היה , אמן.

לו באמת  היה , קרוב לודאי שהיה רואה בתשוקתו של מירו להפוך לאמן כדבר מובן מאיליו ואף היה מעודד אותו להתפתחות שכזו. המציאות שלתוכה גדל מירו הייתה הפוכה לגמרי. לאורך כל חייו נאלץ להתמודד עם אב נוקשה שלא ראה באמנות דרך חיים.

כשמירו היה בן 7 בשנת 1900 נשלח לבית ספר פרטי, שם עד מהרה התגלה כתלמיד עלוב

אולי בגלל ששם גילה אווירה עוד יותר חונקת אפילו מאשר בביתו.

הוא אהב גיאוגרפיה, אבל למודי המדעים היו "אסון "

אווירת הנכאים בבית ובבית הספר הפכה אותו למרוחק, מבודד ,

שתקן ממעט בדיבור ודחוי.

קרן האור היחידה בחייו הייתה שעורי הציור, שעורים אלו אפשרו למירו לברוח מהחיים השגרתיים והבלתי נסבלים, שעורים אלה היו עבורו מקור של נחמה והקלה.

הוא נהג, תמיד , לשטוף את ידיו בקפידה לפני שניגש אל הנייר והעיפרון באופן טקסי, נוהג מקודש זה הביא אותו לרמת ריכוז גבוהה. הריטואל הזה היה תחילתו של קו אופי \ תכונה שהלכה והתפתחה בו לאורך השנים. אמונה חזקה בנחיצות בסדר וארגון סביבת העבודה ובארגון הציור עצמו.

כמו טקס תה יפני או ההכנות המנטאליות לפני

כתיבה קליגרפית בטרם הנחת העט על הנייר.

מירו לא הצליח להעתיק , מה שכבר מגולם באופן מוחלט, היה לו קושי גדול בלצייר פנים, לעומת זאת הוא הצליח לצייר בדייקנות ובקפדנות באופן מעורר השתהות

עלים לפרטי פרטים.

מהסיבה הזו הוא התחיל בציורי טבע , במיוחד כשהיה שוהה בחווה של סבו.

כשמירו התבונן בתצלום ישן מהתקופה בה למד למודי קודש , הוא ראה לפניו נער צעיר שנכשל בלימודיו , ובחוסר התלהבות נזכר בימים שהיה מתאמץ לזכור את התפילות , ישן לילות מלווים בפחד מפני השכחה של התכנים והתפילות הדתיות.

למורת רוחם הנוקשה של הוריו הדיווחים על הישגיו בלימודים הצביעו על כך שמצבו הולך ומחמיר

הוא התקשה מאוד בכתיבה ובקושי רב הצליח לכתוב הצהרה  על כרטיס חג המולד :

" אני רוצה להיות צייר ".

על אף הישגיו הקלושים כשמירו בן 14 , הכריח אותו אביו להתייצב ללימודי חשבונאות, בכך קיווה שמירו יוכל להשתלב בעסק לחשבונאות של דודו.

האב דאג ליכולתו של מירו להתפרנס וחשב שזאת תהייה הדרך הטובה ביותר עבור הנער ש....

לא מסוגל לעשות כלום חוץ מאשר לצייר.

מירו כל כך התנגד לכך עד שלא הייתה לאביו בריירה והוא נאלץ להסכים שמירו ילמד חשבונאות במשך היום ויוכל להירשם ללמודי ציור בערב בבית ספר לאומנויות.

התוצאה הייתה כישלון נוסף.הוא נגעל מכל מה שקשור היה במסחר והמורים שלו בבית הספר לאומנות היו בינוניים באופן מעורר חרדה.

הרווח היחידי שלו בבית הספר ערב לאומנות הייתה היכרותו עם  סטודנט שהפך להיות החבר הטוב ביותר שלו לאורך שנים שאותו אהב כמו אח ז'ואן פארט.

שני אמנים שהשפיעו עליו באותה תקופה היו מודסאט ארגל וג'וסף פאסקו.

אורגל , נהג לצייר ציורים גדולים עם משטחים ריקים גדולים, מחולקים בקווים שיצרו תחושה של אופק.

מירו התוודע לראשונה לשלוש צורות שהפכו לקבועות ביצירתו העתידית

המעגל הירח והכוכב

לאורגל מירו חש מחויב לאורך כל שנות יצירתו.


השני, ג'וסף פאסקו , היה רחוק מלהיות צייר , אבל שלט בטכניקות עיטוריות להפליא, מירו למד ממנו לתרגם את התשוקה לציור לעמלנות ולסבלנות.

פאסקו נהג לעודד את תלמידיו ואת מירו במיוחד " יום אחד , בפני כל הכיתה , הוא שיבח את הצבע הסגול של מירו , בעשותו כך היה הראשון לגלות את רגישותו הייחודית של מירו לצבע. מירו התרגש עד מאוד כשפאסקו האיץ בו לרכוש  פלאטה ואת סט הצבעים הראשון שלו , לא לפחד ולבטא את עצמו בחופש מוחלט במקום לדחוק פנימה את  שאיפתו ללימודי אמנות אקדמאים.

בשנת 1910 ומירו בן 17 הוא סיים את לימודי המסחר ואביו הכריח אותו להשתלב בחברת סחר כמתלמד ללא שכר כך שירכוש  ניסיון  בתחום.

נאמר לו שיוכל לסיים את העבודה בכל יום ב1930 , מה שגרם למירו להאמין שיוכל להמשיך בלימודי ערב באומנות. שהחלו בשעה  1900 ונמשכו עד 2100. מהר מאוד המציאות טפחה על פניו ומקום ושעות העבודה היו רבות ומתישות , ללא יום מנוחה בשבוע. מירו עבד גם בחגים וכפי שמירו תיאר זאת :

" שלוש שנים של עבדות ללא שכר , הם התייחסו אלינו כמו אל חיות "

השגרה הייתה מתישה , בנוסף לכך אביו דרש שילמד אנגלית כך שיוכל לעבוד אצל אחיו בלונדון.. לא מפתיע שבשנים אלו נאלץ מירו לוותר על לימוד האמנות, ויתרה מכך איבד עניין ברישום כלל.מצד שני הוא מצא את זה בלתי אפשרי עבורו להתרכז בעבודה ומבלי משים פעמים רבות היה משרבט במחברות החשבונאות, מה שכמובן הביא עליו עונשים רבים של מחזור העבודה ושעות נוספות.

משהיה חוזר לבית הוריו מידי יום  הבית היה שרוי באווירת נכאים, ויכוחים אין סופיים עם אביו על רצונו להיות צייר. אביו הבטיח לו שלהיות צייר זה לא מקצוע להתפרנס ממנו. הויכוחים הגיעו לכדי איומים שאם לא ינטוש את הרעיון להיות צייר, יוכנס לשרות הכנסייה או יוכרח להתגייס לצבא.

לפעמים היו השניים יוצאים לצוד ביחד , העשייה המשותפת פוגגה מעט את הויכוחים בניהם , אבל אם מירו היה מציין לפעמים שהוא ראה צבע סגול בשמים, אביו היה צוחק בפניו ולועג לו ומכנה אותו " משוגע "  ומדכא את מירו בחוסר אמפתיה מוחלט.

לאחר כמעט שנתיים של שגרת עבודה קשה בריאותו של מירו החלה להתרופף, מירו הותש באופן פיסי ומנטאלי עד כדי דיכאון, גופו נחלש ונותר חסר הגנה

מירו לקה במחלת  טיפוס הבטן.  הוא בילה חודשיים במיטה נתון לדיאטה חמורה שהביאה אותו לסף מוות. באופן מפתיע הוא ניצל ושרד.

למען הבראתו החליטו ההורים להעביר את מירו מהדירה בברצלונה לחוות יינות  מוקפת עצי זית למשך הקיץ.   זה היה המקום בו מירו הקדיש את כל כולו לציור.

סוף סוף הבין אביו שזהו ייעודו הבלתי ניתן לשינוי של מירו – להיות צייר.

הוא נכנע לאופן הדרמטי הפיסי שבו הביע מירו את נחישותו.

מירו החלים במהירות ובנחישות.

מעתה והילך החווה הפכה למקום כמעט מיתולוגי עבור מירו, אליה הוא היה מוכרח לחזור בכל פעם שצריך היה " להיטען " מחדש , להטעין מחדש את האנרגיה שפעמה בו ולא ניתן היה לקבל אותה בשום מקום אחר.

מירו מתאר את אימו כך :

" אימי הייתה אישה מאוד אינטליגנטית,  מאוד פתוחה , אישה עם אישיות ענקית. ההיפך המוחלט מאבי, שלא התייחס אלי בטוב בכלל. היא תמיד אהבה אותי מאוד , ונהגה לבכות כשראתה אותי הולך בכיוון הלא נכון. מאוחר יותר היא גילתה עניין רב בעבודתי."

אחותו דולורס נולדה 4 שנים אחרי מירו , בואה הרגיע את שני ההורים שרצו בת מלכתחילה, הגעתה הקלה את אכזבתם של ההורים ומאז התאפשר יחס קצת יותר טוב למירו, אחותו אהבה אותו ועל אף:

"  שהייתה בעלת אישיות שונה לגמרי,  הייתה לה נשמה נדיבה, כשהייתי מרושש וחסר כל ולא יכולתי לקנות צבעים היא נהגה לתת לי כסף בהיחבא."

לבסוף בשנת 1912 ומירו בן 19

הוא נרשם ללימודים אקדמאים בבית ספר לאומנות בברצלונה.

לעומת אביו הנוקשה הושפע מירו רבות מסבו שהיה יצרן \אמן של כסאות נוח מעץ.

הסבא זואן פרה , מכאן שמו הנוסף של מירו זואן מירו פרה, היה איש צבעוני , אשף שיחה ונהג להרבות בנסיעות שלעיתים צרף אליהם גם את מירו.




לפעמים מירו צייר מאוד לאט


לפעמים מירו הלך על התמונה



בסטודיו של מירו היו קירות של ציורים



מירו תמיד חתם את שמו במיברשת דקה



לפעמים מירו צייר מהר וכשהמשטח היה גדול לפעמים השתמש ב מטאטא


לפעמים מירו צייר עם האצבע



לפעמים מירו שפך צבע על משטח גדול מדליים

 

בניית אתרים ניוזלטר, Powered by Joomla! and designed by NAFCA

כל הזכויות שמורות לתאטרון דור 2011